על ספר הצייד, קוראים לי נועם חשאי ואני במקור מהוד השרון, עד שהשתחררתי מהצבא הייתי כמו כל גבר ממוצע. גם אני פחדתי לגשת לבחורה בפאב ולא ידעתי מה להגיד לבחורה החמודה שישבה על ידי באוטובוס או שעשתה כביסה במכונה הסמוכה לשלי. זה לא שלא היו לי חברות, דווקא היו לי, אולם עם אף אחת מהן לא התחלתי במקום ארעי וללא הכרות מוקדמת. כשהשתחררתי מהצבא, היה לי בן דוד בן 27 שגר בת"א. הוא וחבריו היו "ציידים" מן המניין והחלטתי להצטרף ליציאות שלהם על מנת לעקוב אחרי הדברים שעזרו להם לחזור כל ערב עם מספרי טלפון וזיונים.
במקביל, החלטתי לערוך בדיקות וניסויים בשטח. לאחר מכן טסתי לטיול של שנה בדרום אמריקה, למדתי כלכלה ומנהל עסקים וכיום אני בעל חברת יזמות ופיתוח בתחום האינטרנט. במשך כל הזמן הזה, לא הפסקתי לצפות על התנהגויות החיזור השונות בין גבר ואישה בין אם הם התכוונו לכך או לא. זה היה יכול להיות על הספסל באוטובוס, בקפיטריה באוניברסיטה, בפאב אפלולי או באמצע טרק בארגנטינה. המקום לא היה משנה, אני הייתי צופה ורושם.
הספר "הצייד" מכיל בתוכו סיפורים, תובנות ולא מעט קטעים משעשעים, מבאסים, עצובים ושמחים, ממש כמו בחיים. כולנו רוצים אהבה, לאהוב ולהיות נאהב הינה תחושה משכרת, האהבה יכולה לחכות איתך בכל מקום; בתור לקופת חולים או על הספסל באוטובוס בדרך לאוניברסיטה, לפעמים כל מה שצריך כדי לזכות באותה אהבה הוא רק לשלוח לה סימן קטן, להראות לה שאתה מעוניין. רובינו לא שולחים את אותו סימן וחבל. אני מאוד מקווה שאחרי הקריאה בספר "הצייד" תוכלו להסתכל על דברים בצורה קצת אחרת, אני אוהב לחשוב "מחוץ לקופסא", במהלך הקריאה בספר תשימו לב לחוויות דומות שבטח עברתם, מכל חוויה כזאת חשוב לקחת משהו ולהמשיך קדימה.
בהקדמה של הספר כתבתי שאני לא קוסם ולא שקרן ולכן לאחר הקריאה אני לא מתיימר להבטיח לכם שכל ערב תחזרו עם בחורה אחרת על כל כתף. אני כן יכול להבטיח לכם, זה שאם תאמינו בעצמכם ותתרגלו לחשוב קצת בצורה אחרת , לאחר קריאת "הצייד" תוכלו לקבל לפחות מספר אחד יותר ממה שקיבלתם לפניו והכי חשוב תחזרו להאמין בעצמכם וביכולות שלכם.